מנהיגות ואחריות — מי מחליט ועל מה?

רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ. וּמִי יוֹדֵעַ — אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת.

לָ֣מָּה יָשַׁ֗בְתָּ בֵּ֚ין הַֽמִּשְׁפְּתַ֔יִם  לִשְׁמֹ֖עַ שְׁרִק֣וֹת עֲדָרִ֑ים  לִפְלַגּ֣וֹת רְאוּבֵ֔ן גְּדוֹלִ֖ים חִקְרֵי־לֵֽב׃   גִּלְעָ֗ד בְּעֵ֤בֶר הַיַּרְדֵּן֙ שָׁכֵ֔ן  וְדָ֕ן לָ֥מָּה יָג֖וּר אֳנִיּ֑וֹת  אָשֵׁ֗ר יָשַׁב֙ לְח֣וֹף יַמִּ֔ים  וְעַ֥ל מִפְרָצָ֖יו יִשְׁכּֽוֹן׃   זְבֻל֗וּן עַ֣ם חֵרֵ֥ף נַפְשׁ֛וֹ  לָמ֖וּת וְנַפְתָּלִ֑י עַ֖ל מְרוֹמֵ֥י שָׂדֶֽה׃   בָּ֤אוּ מְלָכִים֙ נִלְחָ֔מוּ  אָ֤ז נִלְחֲמוּ֙ מַלְכֵ֣י כְנַ֔עַן  בְּתַעְנַ֖ךְ עַל־מֵ֣י מְגִדּ֑וֹ  בֶּ֥צַע כֶּ֖סֶף לֹ֥א לָקָֽחוּ׃   כמִן־שָׁמַ֖יִם נִלְחָ֑מוּ  הַכּֽוֹכָבִים֙ מִמְּסִלּוֹתָ֔ם נִלְחֲמ֖וּ עִם־סִֽיסְרָֽא׃   כאנַ֤חַל קִישׁוֹן֙ גְּרָפָ֔ם  נַ֥חַל קְדוּמִ֖ים נַ֣חַל קִישׁ֑וֹן  תִּדְרְכִ֥י נַפְשִׁ֖י עֹֽז׃   אָ֥ז הָלְמ֖וּ עִקְּבֵי־ס֑וּס  מִֽדַּהֲר֖וֹת דַּהֲר֥וֹת אַבִּירָֽיו׃   א֣וֹרוּ מֵר֗וֹז אָמַר֙ מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה אֹ֥רוּ אָר֖וֹר יֹשְׁבֶ֑יהָ  כִּ֤י לֹֽא־בָ֙אוּ֙ לְעֶזְרַ֣ת יְהֹוָ֔ה  לְעֶזְרַ֥ת יְהֹוָ֖ה בַּגִּבּוֹרִֽים׃

במקרא יש חוקים יפהפיים, ואחד הנפלאים ביותר הוא חוק המלך מספר דברים. כשהמלך החדש עולה על כיסאו הוא חייב לכתוב לעצמו עותק של התורה מפני שחשוב שידע שהוא לא מעל החוק, אלא כפוף לחוק כמו כל אחד ואחד. שלא ירבה לו סוסים, נשים, כסף וזהב, ולא רק: 'לבלתי רום לבבו מאחיו'. לא 'הנחיתי', 'עשיתי'. צנוע. הערכים הללו צריכים לשמש אותנו ולהיות לא רק נר לרגלינו, אלא נר לרגלי העולם המערבי.

אָנוּ מְצֻוִּים לְהַפֹּךְ אֶת הַבַּיִת הַזֶּה, שֶׁאֵלָיו נְשׂוּאוֹת עֵינֵי הַצִּבּוּר, לְמוֹקֵד הַמּוּסָר, הַצֶּדֶק, הַחֲזוֹן, וְהָעִיקָּר — אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל, לְמַעַן יַקְרִין מִשְׁכַּן הַכְּנֶסֶת מֵאוֹרוֹ עַל הָעָם בְּצִיּוֹן וּבַתְּפוּצוֹת.