אהבת הארץ

כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה, וְשַׁבְתִּי אֶת-שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, אָמַר יְהוָה; וַהֲשִׁבֹתִים, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם--וִירֵשׁוּהָ.

רבי חנינא, כשהיה מהלך בארץ ישראל וראה מכשול בדרך, היה מתקנו. ופרש רש"י שהיה משווה ומתקן מכשולי העיר מחמת חיבת הארץ שהייתה חביבה עליו, והיה מחזר תמיד לתקנה כדי שלא יצא שם רע על דרכיה. רבי אמי ורבי אסי היו מדקדקים להושיב את תלמידיהם במקום הנעים ביותר – בבוקר כשהיה מעט קר הושיבום במקום השמש, ולעת הצהריים כשנעשה חם הושיבום בצל – כדי שלא יתרעמו חלילה על ישיבת הארץ ואקלימה.

אוהב אני את עמי ואת ארץ ישראל: זה ה'אני מאמין' שלי, זו מלאכת חיי, ואין לי צורך עוד בשום דבר בעולם.

ואני אומר לכם היום: אם אין ברירה, אם חרב חדה מונחת על צוואר, אם אין שיעור לסכנה לחיים, לקיומנו, אם הכל מונח על כף המאזניים - אין ברירה, הולכים לקרב, הולכים גם לאובדן חיים. אבל אני אומר לכם גם: טוב לחיות בעד ארצנו. אין המוות והשכול הפוקדים אותנו תכופות בבחינת גזירת גורל, ולא גזירה משמיים. אפשר גם אחרת. אפשר לפחות לנסות. זו הסיבה מדוע אנו מנסים בימים אלה, במידה לא מבוטלת של הצלחה, להשיג שלום - עם הפלסטינים, עם ירדן, עם סוריה ולבנון. טוב לחיות בעד ארצנו – ואנו לא נחסוך שום מאמץ, כדי שאתם, ואחיכם, וחבריכם, לא תדעו עוד מלחמה. באנו היום לתל חי לתת כבוד לנופלים, לזכור ולהזכיר. אם יש צורך וחובה, נילחם במלחמה. אם אפשר להימנע ממנה, נילחם על השלום.

"אין אהבת הארץ בלא ידיעת הארץ, ואין ידיעת הארץ בלא מגע בלתי אמצעי איתה עם עמקיה, וגיאיותיה, עם הריה ומישוריה. רק הרואה בעיניו הוד הזריחה מעל הפסגות ואת משחק הפלא של צבעי השקיעה, הרואה את יופי הלילות במדבר ובהרים יוכל לאהוב את הארץ, לאהוב אותה אהבה של ממש ".

אני רוצה לשיר שיר הלל לכל מה שנשאר פה איתנו ולא עוזב ולא נודד כציפורי הבודד ולא בורח צפונה ולא דרומה. ולא שר "לבי במזרח ואנכי בקצה מערב". אני רוצה לשיר לעצים שאינם משליכים את עליהם וסובלים להט קיץ וקור חורף ולבני אדם שאינם משליכים את זכרונותיהם וסובלים יותר מבני אדם שמשליכים הכל. אבל מכל לכל אני רוצה לשיר שיר הלל לאוהבים שנשארים יחדו לשמחה ולצער ולשמחה. לעשות בית, לעשות ילדים, עכשיו ובעונות האחרות.