כשיעקב פגע באבני המקום

כְּשֶׁיַּעֲקֹב פָּגַע בְּאַבְנֵי הַמָּקוֹם כָּל הָאֲבָנִים נֶעֶלְבוּ קָשֶׁה. אִישׁ זָר וְלֹא מִכָּאן, בָּא וּכְבָר פּוֹגֵעַ. כָּךְ לֹא מְדַבְּרִים אֶל הָעֵצִים, לֹא כָּל שֶׁכֵּן אֶל הָאֲבָנִים. הָאֲבָנִים הִתְחִילוּ רָבוֹת בֵּינֵיהֶן מָרְטוּ אֶת הַשֵּׂעָר, צָרְחוּ כְּמוֹ בַּמַּשְׁרוֹקִית שֶׁל מִשְׁטָרָה בְּתֶדֶר שֶׁיַּעֲקֹב כְּלָל לֹא קוֹלֵט, חוֹטֶפֶת אוֹתוֹ שֵׁנָה כְּמוֹ אֶבֶן. בִּמְקוֹם לִרְאוֹת אֶת שְׁלַבֵּי נְפִילוֹתָיו הוּא מְטַפֵּס בָּהֶם אֶל הַשָּׁמַיִם, אַבְנֵי הָעֶלְבּוֹן מִתְקוֹטְטוֹת, לְמַה מִתְכַּוֵּן הָאִישׁ הַזָּר? יַעֲקֹב שֶׁמִּיַּלְדוּת הִתְחַפֵּשׂ לְאַחֵר, שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמוֹ וְאֶת לְשׁוֹנוֹ וְאֶת בְּגָדָיו וְאֶת כְּלֵי הַמֵּיתָר שֶׁבִּגְרוֹנוֹ וְאֶת דַּם לִבּוֹ הֵן הִתְאַחֲדוּ לִהְיוֹת אַחַת תַּחַת רֹאשׁוֹ מְנַסּוֹת לְהַקְשִׁיב אֶל תּוֹךְ הַתַּת מוּדָע מֵהַיּוֹם לָנֶצַח הֵן תָּעֹפְנָה עַל רֹאשׁוֹ חֲתִיכוֹת חֲתִיכוֹת כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר נָשַׁק לַנַּעֲרָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנִּדְהֲמָה הָפְכָה לְאֶבֶן. וְהוּא נִזְכַּר לִבְכּוֹת. בְּאַבְנֵי בִּנְיָן הָעֲשׂוּיוֹת מִצַּעַר כְרוֹמוֹזוֹמִי.

ציר הזמן ההיסטורי

1948 – היום