חרות פנימית

הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין הָעֶבֶד וּבֶן הַחוֹרִין אֵינֶנּוּ רַק הֶבְדֵּל מַעֲמָדִי, שֶׁהָאֶחָד הוּא מְשׁוּעְבָּד וְהַשֵּׁנִי בִּלְתִּי מְשׁוּעְבָּד. אָנוּ יְכוֹלִים לִמְצֹא עֶבֶד מַשְׂכִּיל שֶׁרוּחוֹ מָלֵא חֵרוּת, וְלַהֶפֶךְ — בֶּן חוֹרִין שֶׁרוּחוֹ הוּא רוּחַ שֶׁל עֶבֶד. הַחֵרוּת הַמַּהוּתִית הִיא אוֹתָהּ הָרוּחַ שֶׁהָאָדָם מִתְרוֹמֵם עַל יָדָהּ לִהְיוֹת נֶאֱמָן לַעַצְמִיּוּת הַפְּנִימִית שֶׁלּוֹ... מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּבַעַל הָרוּחַ שֶׁל הָעַבְדוּת, שֶׁלְּעוֹלָם אֵין תּוֹכֶן חַיָּיו תְּלוּיִים בִּתְכוּנָתוֹ הַנַּפְשִׁית הָעַצְמִית, כִּי אִם בְּמָה שֶׁהוּא יָפֶה וְטוֹב אֵצֶל הָאַחֵר הַשּׁוֹלֵט עָלָיו... בְּמָה שֶׁהָאַחֵר מוֹצֵא שֶׁהוּא יָפֶה וְטוֹב...

ציר הזמן ההיסטורי

1880 – 1948