היחס לבעיית הרע במקרא

מי ששואל את השאלה הזאת ומעיין במקרא, מבחין בדבר מוזר. התשובה המאוחרת של התיאולוגים לבעיית הרע, שנים רבות אחרי חתימת התנ"ך, מוכרת לנו. איננו יכולים להבין את מעשי אלוהים. "לו ידעתיו – הייתיו". מי אנחנו שנדע מהו הטוב מנקודת מבטו של הנצח? ועם מה שאיננו יכולים להבין, אנחנו מוכרחים להשלים. ההשקפה הזאת איננה נמצאת בתנ"ך. במקומה אנו מוצאים את משה אומר לאלוהים, "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה? לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי?" (שמות ה: כב). והנה ירמיה, מקשה על אלוהים: צַדִּיק אַתָּה ה' כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ. אַךְ מִשְׁפָּטִים אֲדַבֵּר אוֹתָךְ: מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה, שָׁלוּ כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד? (ירמיה יב: א)

ציר הזמן ההיסטורי

1948 – היום