זיכרון, שואה וגבורה — לזכור ולבחור בחיים

אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת. אַשְׁרֵי הַלֶּהָבָה שֶׁבָּעֲרָה בְּסִתְרֵי לְבָבוֹת. אַשְׁרֵי הַלְּבָבוֹת שֶׁיָּדְעוּ לַחְדֹּל בְּכָבוֹד... אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת.

אֵלִי, שֶׁלֹּא יִגָּמֵר לְעוֹלָם הַחוֹל וְהַיָּם, רִשְׁרוּשׁ שֶׁל הַמַּיִם, בְּרַק הַשָּׁמַיִם, תְּפִלַּת הָאָדָם.

לעולם לא אשכח את הלילה ההוא, הלילה הראשון במחנה, שהפך את חיי ללילה אחד ארוך, מגובל שבע פעמים, שננעל שבעה מנעולים. לעולם לא אשכח את העשן ההוא. לעולם לא אשכח את פני הילדים הקטנים שראיתי את גופתם מתהפכת לתוך הלהבות בשקט, בלי אומר דבר. לעולם לא אשכח את הלהבות האלה ששרפו את אמונתי לנצח. לעולם לא אשכח את אלה השנות לילה שרצחו את אלוהיי ואת נפשי שלי, ואת חלומותיי שקיבלו פני המדבר. לעולם לא אשכח — אפילו אם נגזר עליי לחיות כימי אלוהים.

נִזְכֹּר אֶת אַחֵינוּ וְאֶת אַחְיוֹתֵינוּ, הַנֶּאֱמָנִים וְהַנֶּאֱמָנוֹת, הָאַמִּיצִים וְהָאַמִּיצוֹת שֶׁאִבַּדְנוּ בְּתוֹךְ אֵימַת הַמִּלְחָמָה. נִזְכֹּר אֶת הָעֵינַיִם הַנּוֹצְצוֹת, אֶת הַחִבּוּק הַחַם, אֶת הַלֵּב הַבּוֹטֵחַ, אֶת אַלְבּוֹמֵי הַתְּמוּנוֹת, אֶת סִפּוּרֵי הַחַיִּים, אֶת הַבָּתִּים שֶׁנִּבְנוּ בְּעָמָל רַב וְנִשְׂרְפוּ בְּרֶגַע. אֶת הַמִּשְׁפָּחוֹת הָאוֹהֲבוֹת, אֶת הַיּוֹפִי, אֶת הַתִּקְוָה, אֶת הָעֵינַיִם הַמַּבִּיטוֹת אֵלֵינוּ נְכוֹחָה. תְּהֵא נַפְשָׁן שֶׁל הַהוֹלְכוֹת וְהַהוֹלְכִים מֵעִמָּנוּ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים, וְזִכְרוֹנָן קָשׁוּר אֵלֵינוּ בְּחוּט דַּק שֶׁל חַיִּים, כַּאֲגֻדַּת פִּרְחֵי בַּר וּמֵי גֶּשֶׁם, חֲצָבִים, שְׁלוּלִיּוֹת זְהֻבּוֹת, שְׁקֵדִיּוֹת, הַרְדוּפִים וְתוּת-עֵץ, צְחוֹק נִשָּׂא עַל טִיסַת נַדְנֵדוֹת, לֵב פּוֹעֵם, עֲדִינוּת וְחֶמְלָה. תְּהֵא נַפְשֵׁנוּ קְשׁוּרָה בְּנַפְשָׁן, בְּזִכָּרוֹן עָמוֹק וּבְהוֹדָיָה, וְנִבְחַר בַּחַיִּים. נִזְכֹּר וְנִבְחַר בַּחַיִּים. בַּיַּד הָרַכָּה הַמּוּשֶׁטֶת, בְּפַס הָאוֹר הַדָּקִיק שֶׁל הַשַּׁחַר, בַּגִּבְעוֹל הַמַּפְצִיעַ שׁוּב, בִּנְשִׁימַת הָאֲדָמָה.

כדי להלחם באמת עליך לשכוח לשכוח את אהובתך לכוח את ילדיך לכוח את כל אהבותיך שהשארת מאחור כדי להלחם באמת עליך לזכור לזכור את אהובתך לזכור את ילדיך לזכור את כל אהבותיך שהשארת מאחור זכור! ושכח