פדיון שבויים — בין חיי הפרט לביטחון הכלל

אֵין פּוֹדִין אֶת הַשְּׁבוּיִין יוֹתֵר עַל כְּדֵי דְמֵיהֶן — מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם. וְאֵין מַבְרִיחִין אֶת הַשְּׁבוּיִין — מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשְּׁבוּיִין.

כאשר יש סכנת נפשות פודין שבויים יותר על כדי דמיהן.

כאשר חייל יודע שאם יפול בשבי, מדינת-ישראל כולה ניצבת מאחריו לשחררו, ימסור נפשו בשעת קרב ללא פחד ומורא, אך אם יופעל הדין שאין פודין שבויים יתר על כדי דמיהן, גם במקרה זה, כאשר חיילים נשלחים בשליחות האומה למלחמה, אז מן הסתם יאמר כל חייל בלבו מוטב לסגת ולא ליפול בשבי. ומי הוא זה אשר ימדוד עתה מה הנזק הבטחוני הגדול יותר, חיזוק כוחם של המחבלים על ידי שחרור חבריהם, או חיזוק המורל של חייל צה"ל במלחמות עתידיות אם תקראנה חס ושלום.

המשפחה שלנו מאוד ורבלית בדרך כלל, אבל בימים הארוכים של שבי הילדים בעזה, הכל הצטמצם למילים בודדות: "הם יחזרו". כבר חודשיים שהמחסור במילים זורק אותנו לזרועותיהם של שירים ופסוקים ישנים. לפס הקול הישראלי וה'גרסא דינקותא' היהודית. כשאין מה לומר, אנחנו מנסים להישען על איזה ציטוט טוב. ופתאום כל שיר הופך להיות עמוס במשמעות. כל שורה, כל פסוק וכל מילה מתגלים מחדש, והם טעונים ורלוונטיים כאילו נכתבו לצורך הרגע הזה. מאז שראינו סוף סוף את הפנים של נערי קיבוץ ניר עוז, ובתוכם את סהר וארז שלנו, מתמלמלת בליבי הפתיחה של פרק התהלים שקוראים בפסח: "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. יֹאמְרוּ גְאוּלַי ה' אֲשֶׁר גְאָלָם מִיַּד צַר" (תהלים קז, א-ב). כל כך הרבה פעמים גלגלתי את המילים החגיגיות והנושנות האלה, ואף פעם לא התפניתי לחשוב איך באמת אמורים להרגיש גאולים. מה מרגיש ומה אומר אדם שזכה בחייו מחדש אחרי שהיה ביד צר. אחרי שאהוביו שהו ימים, שבועות או חודשים, במקום שבו חייהם לא היו שווים פרוטה. ופתאום מגיע חיבוק — שזה ההפך מ"יד צר". אז כנראה שזה מה שאומרים: הודו לה' כי טוב. כי לעולם חסדו. ולמרות שבמשפחה השמוצניקית הזאת, אני כמעט האדם היחיד שמרגיש בבית בין פסוקים עתיקים, זה בדיוק מה שאמרה אמא שלהם, הדס, אחרי שהודיעו לה שהם ישוחררו, ואחרי שסיימה לשאוג כמו לביאה שזה עתה הצילה את גוריה משיניהם של צבועים. אחרי שהושיטה לשמיים את זרועותיה, שלדעתי התארכו לאחרונה באיזה עשרה סנטימטרים. היא אמרה "יש אלוהים". שזה "הודו לה' כי טוב", הגרסה המעודכנת. (בני משפחתו, סהר וארז קלדרון, נשבו בשבי החמאס ב 7.10.2023. הם שוחררו ב 27.11.2023.)