ארץ, עבודה ושורשים- הציונות החקלאית

וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. וַיִּקַּח ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם, וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ.

“רציתי ליצור פה אווירה שתחנך להתיישבות ילדים מארצות רחוקות ושונות…הילדים הראשונים באו ברובם מהעיר איזמיר שבתורכיה. חלקם מבתים טובים, אך רובם מוזנחים מבתי-יתומים. שעת המבחן הגיעה. איך לקרב ילדים אלה לארצנו, אל נופיה ואתריה ההיסטוריים? איך לנטוע בהם הרגשת מולדת? איך לאמן אותם בעבודה חקלאית ולהכשירם להתנהלות בהר? סימני-שאלה רבים צפים ועולים…כל־אימת שאני שוהה עם הילדים מנקרת במוחי המחשבה אם אני מיטיבה לעשות בהעדיפי את העבודה יחד עם הילדים על שהות בכיתות־הלימודים, אך כמעט תמיד אני מגיעה למסקנה שנוכחותי עם הילדים בעבודה חשובה יותר. היא נותנת לי את האפשרות לקרב אותם לעבודת־האדמה שהיא מטרתנו העיקרית. סיפרתי פעם לילדים, כי כשלמדתי אגרונומיה בצרפת אמר לי גנן אחד תוך כדי עבודה: עליך לטעום את האדמה כדי לחוש אותה היטב. הוא התכוון שאשאף לקרבי ריחו של רגב אדמה — וכך עשיתי והרגשתי טעמה. מני אז היו הילדים אומרים תכופות אחד לשני: “תטעם מהאדמה, תטעם”, והם אמנם הירבו להריח את האדמה.

אני חשה: משהו עומד להתרחש כאן, אך אני בשלי - מכינה ערוגות לזריעה. המים זורמים בשפע מן המעיין לעבר החלקות. המגע של המעדר עם האדמה הזאת מביא אותי להתרגשות. העפר שנצטבר במשך הדורות הוא עמוק ופורה – אדמת הסחף, אדמה עידית של גן.

זה הדור דור ימות המשיח, מנמנם ולקום מאחר. הוא זקוק לנביא ומוכיח ולפחות - לשעון מעורר. לעורר אהבה וכבוד וחיבה וקנאה לתוצרת הארץ! לחלב, לחצץ, לעוגות, לריבה לגבינה מתוצרת הארץ! אם רצית מתוק מסוכר לכבוד חג לך לבחור מתוצרת הארץ! אם תרצה מר ממוות לטעום, אל תדאג יש מרור מתוצרת הארץ! יש מכל הזמנים, יש מכל המינים הב כוחות לתוצרת הארץ! אך שומעים יהודים ואינם מבינים יש מוחות... מתוצרת הארץ!