דלג לתוכן הראשי
המקראה
← דפי מקורות

אהבת הארץ — נופים, עונות ושירה

שירה וטקסטים על נוף, עונות וקשר לארץ — להתחבר לסביבה דרך מילים ותמונות.

זאב וילנאי
ש
רחל המשוררת
3 מקורות
1
אהבת הארץ וידיעתה
זאב וילנאי · הטיול וערכו החינוכי

גאוגרף, חוקר וסופר ישראלי בולט, שהקדיש את חייו לתיאור ארץ ישראל ונופיה. (1900–1988)

"אין אהבת הארץ בלא ידיעת הארץ, ואין ידיעת הארץ בלא מגע בלתי אמצעי איתה עם עמקיה, וגיאיותיה, עם הריה ומישוריה. רק הרואה בעיניו הוד הזריחה מעל הפסגות ואת משחק הפלא של צבעי השקיעה, הרואה את יופי הלילות במדבר ובהרים יוכל לאהוב את הארץ, לאהוב אותה אהבה של ממש ".
💬 שאלה לדיון(תופיע בייצוא)
מילים קשות: 'עמקיה וגיאותיה' = העמקים והוואדיות, השטחים הנמוכים של הארץ; 'הוד הזריחה' = היופי המרשים של זריחת השמש; 'משחק הפלא' = התופעה המופלאה של צבעי השקיעה; 'אהבה של ממש' = אהבה אמיתית. שאלה: וילנאי אומר שאי אפשר לאהוב את הארץ בלי להכיר אותה ממש — לראות ולגעת בה. אתם מסכימים? תנו דוגמה למקום שאהבתם יותר אחרי שביקרתם בו.
2
כי הנה הסתו עבר
שיר השירים · שיר השירים פרק ב, פסוקים י"א-י"ג
כִּי הִנֵּה הַסְּתָיו עָבָר, הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ. הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ, וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ. הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ. קוּמִי לָכִי לָךְ, רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי לָךְ.
💬 שאלה לדיון(תופיע בייצוא)
'התאנה חנטה פגיה' = עץ התאנה הוציא את הפירות הראשונים שלו; 'סמדר' = פרחי גפן צעירים, לפני שהופכים לענבים; 'רעייתי' = אהובתי, בת זוגי. שאלה: השיר מתאר סימנים לכך שהחורף נגמר ומגיע האביב. אילו סימנים של שינוי עונה אתם מכירים מהסביבה שלכם? איך תחושת ה'התחלה החדשה' בשיר מרגישה לכם?
3
כנרת
רחל המשוררת · מנגד

מחלוצות השירה העברית המודרנית, שביטאה ביצירתה האישית והרגישה את כיסופי החלוצים, את אהבת הכנרת ואת כאב הבדידות והחולי. (1890–1931)

שָׁם הָרֵי גוֹלָן, הוֹשֵׁט הַיָּד וְגַע בָּם! - בִּדְמָמָה בּוֹטַחַת מְצַוִּים: עֲצֹר. בִּבְדִידוּת קוֹרֶנֶת נָם חֶרְמוֹן הַסַּבָּא וְצִנָּה נוֹשֶׁבֶת מִפִּסְגַּת הַצְּחוֹר. שָׁם עַל חוֹף הַיָּם יֵשׁ דֶּקֶל שְׁפַל צַמֶּרֶת, סְתוּר שֵׂעָר הַדֶּקֶל כְּתִינוֹק שׁוֹבָב, שֶׁגָּלַשׁ לְמַטָּה וּבְמֵי כִּנֶּרֶת מְשַׁכְשֵׁךְ רַגְלָיו. מַה יִּרְבּוּ פְּרָחִים בַּחֹרֶף עַל הַכֶּרַךְ, דַּם הַכַּלָנִית וְכֶתֶם הַכַּרְכֹּם, יֵשׁ יָמִים - פִּי שֶׁבַע אָז יָרֹק הַיֶּרֶק, פִּי שִׁבְעִים תְּכֻלָּה הַתְּכֵלֶת בַּמָּרוֹם. גַּם כִּי אִוָּרֵשׁ וַאֲהַלֵּךְ שְׁחוֹחַ, וְהָיָה הַלֵּב לְמַשׁוּאוֹת זָרִים - הַאוּכַל לִבְגֹּד בָּךְ, הַאוּכַל לִשְׁכֹּחַ חֶסֶד נְעוּרִים?
💬 שאלה לדיון(תופיע בייצוא)
מילים קשות: 'חרמון הסבא' = הר החרמון, מתואר כמו זקן יציב; 'משכשך רגליו' = מזיז את הרגליים במים לאט ובנעימות; 'אוורש' = אהיה עני, אאבד הכול; 'שחוח' = הולך כפוף, עצוב; 'משואות זרים' = אורות או אש של מקומות אחרים, לא הבית. שאלה: בסוף השיר רחל שואלת את עצמה אם תוכל 'לבגוד' או 'לשכוח' את הכינרת, גם אם החיים שלה יהיו קשים. מה זה מספר לנו על הקשר שלה למקום הזה? יש לכם מקום שאתם מרגישים אליו ככה?