האדם מחפש משמעות

יום אחד, כמה ימים לאחר השחרור, הייתי מהלך בין נאות דשא מלבלבים אל עבר העיירה הקרובה למחנה. עפרונים חגו בשמים ושמעתי אותם פוצחים ברינה. סביבי לכל מלוא העין לא היה איש. לא היה דבר זולת הארץ והשמים הרחבים ושירת הציפורים והמרחב הגדול. עמדתי על עמדי, הסתכלתי סביב, נשאתי עיני אל השמים — ואחר כרעתי על ברכי. באותו רגע לא ידעתי הרבה על עצמי ועל העולם — רק פסוק אחד היה מהדהד ברוחי, פסוק אחד ויחיד: "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ" (תהלים קיח, ה). לא אזכור עוד, כמה זמן כרעתי ברך ושיננתי פסוק זה. אך יודע אני, כי ביום ההוא, בשעה ההיא, החלו חיי החדשים. צעד צעד הלכתי קדימה עד כי שבתי והייתי יצור אנוש.

ציר הזמן ההיסטורי

1948 – היום