קדושים תהיו

דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: קְדֹשִׁים תִּהְיוּ. […] קדושת ישראל צריכה להתבטא במעשים. כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. הקדושה איננה מעשה מיוחד, טקס או פעולת חניכה מסוימת. קדושתם של ישראל באה מכוח הקשר בינם לבין ה', והשלכותיה כוללות מכלול עצום של מעשים והקשרים.

"קְדֹשִׁים תִּהְיוּ"… אלה צווים וייעודים נעלים ביותר, ועם זה אין כמותם פסוקים, ביטויים וניסוחים המסוכנים יותר מבחינת האמונה. שהרי הם ניתנים להתפרש, וכך פורשו – בשגגה, ולפעמים גם בזדון – כאילו יש בעם ישראל מטבעו משהו שמקנה לו משמעות של קדושה. תפיסה זו משחררת את האדם מישראל מן האחריות, ומקנה לו ביטחון לגבי דברים אשר אסור שיהיה האדם בעל ביטחון לגביהם… הפיכת מושג הקדושה, כתפקיד וכמשימה המוטלת על עם ישראל, לתכונה המושרשת וטבועה בעם ישראל – זו הפיכת האמונה לעבודת אלילים… אנחנו נצטווינו להיות עם קדוש ולא היינו עם קדוש. ויקרא י"ט מביא בפנינו זה לצד זה חוקי פולחן, שכל כולם מתחום היחסים שבין האדם לאלוהים, לצד חוקי מוסר וצדק חברתי, שעניינם הוא מערכת היחסים שבין האדם לחברו… ושניהם כחוקים שקיומם נועד לרצות את הקדוש.

מאחר ואין לי דבר עם תפיסות מיסטיות המנסות להחדיר באופן מלאכותי אלוהים לעולמנו, מושגי הקודש והקדושה נראו לי מרבית חיי הבוגרים זרים ומנוכרים… הקדושה קשורה קשר עמוק למושג הגבול. התחום הקדוש הוא תמיד כזה אשר איננו שולטים בו לחלוטין. הוא מוגבל ומגביל… בקדושה מהסוג הנומנליסטי בהדגשיה החילוניים-אוטונומיים אנו מוצאים את מה שאני מכנה "פרדוקס השליטה". הקדושה נוצרת כתוצאה מהגבלת השליטה על תחום מסוים – בין אם זה זמן, מקום או חפץ – אבל מי שמגביל את השליטה הוא אותו אדם אשר שליטתו מוגבלת. הכנסת הקודש לחיי החילוניים אינה סותרת את זהותי אלא מעשירה ומרחיבה אותה. לטעמי, לרעיון זה יש משמעות לחייו של כל אדם ואף לחברה הישראלית ככלל. התרבות הישראלית משוועת למעט קדושה. בתוך אורחות חיים שבהם מושגי הצריכה והבעלות הם כל כך מרכזיים וסוחפים – הקדושה נראית כרעיון כמעט הזוי אך בה בעת נחוץ יותר מאי פעם.

כל מי שלב לו אמיץ להודות בריחוק, בנתק שבין ספר התנ"ך ובינינו, עשוי למצוא את הנתיב אשר ישוב ויקרבנו אליו. אל לו לקורא להתעלם מן המימד הדתי; תנ"ך ללא אלוהים הוא בספר איוב ללא איוב, כדברי עמיחי, כהמלט ללא נסיך דנמרק. עם זאת חייב הקורא להסיר מעל המקרא את מעטה הקדושה הפרוש והכפוי עליו, למען יוכל לשלוח ידו ולגעת בתעודה האנושית.