כוח המילים- על דיבור, פירוש ויצירה

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם, וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר, וַיְהִי אוֹר.

"והנה קרוב לשמוע שכל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה, מיד נתגשם אותו דבור והיה בו כ"ב ממשות עד שהיו רואין באויר כל האותיות פורחות וכאילו היה הכל כתוב לפניהם, וראיה לזה ממ"ש (תהלים לגו) "בדבר ה' שמים נעשו וגו'". הרי שכל דבור שיוצא מפי הקב"ה בורא בריאה חדשה, וכן לאחר היצירה אמרו (חגיגה יד.): "שמכל דבור שיוצא מפי הקב"ה נברא מלאך" וכן כל דברות אלו אחר שיצאו מפי הגבורה היה בהם ממשות..."

יחסה של פרשנות לתופעה אנושית או לטקסט הוא ביחסה של תאוריה לעולם; היא צריכה להסביר את התופעה או הטקסט, אפילו לנבא מה יקרה בהמשך. פרשנות היא עסק גמיש יותר ממתודה; הסובייקט על כל הטיותיו המושגיות והערכיות מעורב בה יותר. פרשנות מבוססת על מה שהאנס גיאורג גאדאמר כינה "מיזוג אופקים" (אפשר גם "מיזוג הבנות"): אופק המשמעויות (ההבנות) של הקורא מתמזג עם אופק המשמעויות (ההבנות) של הטקסט. סטנלי פיש ... שאל מי קובע אם הבנה-פרשנות של טקסט היא נכונה - מחבר הטקסט, הטקסט עצמו, הקורא, הקורא המומחה, קהילה של פרשנים... יש כנראה טקסטים בשיעור הזה, אבל יש מה שותפים בפרשנות או בהבנה או ב"כתיבה" שלהם.

"ומה בין מקרא למשנה? משלו משל. למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה לו שני עבדים, והיה אוהבן אהבה גמורה, ונתן לזה קב חיטין ולזה קב חיטין, לזה אגודה של פשתן ולזה אגודה של פשתן. הפיקח שבהן מה עשה, נטל את הפשתן וארגו מפה, ונטל את החיטין ועשאן סולת, ביררה טחנה, ולשה ואפה, וסידרה על גבי השלחן, ופרס עליה מפה, והניחה עד שלא בא המלך. והטיפש שבהן לא עשה ולא כלום. לימים בא המלך בתוך ביתו ואמר להן: בניי, הביאו לי מה שנתתי לכם. אחד הוציא את [פת) הסולת על גבי השלחן ומפה פרוסה עליו, ואחד הוציא את החיטין בקופה, ואגודה של פשתן עליהן, אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה. הוי אומר: איזה מהן חביב? זה שהוציא את השולחן ואת [פת] הסולת עליו"